fbpx

השינוי

שינוי הוא נקודה.

אני מתכוונת שזה כמו ללכת ברחוב בכיוון אחד ולחפש את הרכב, דבר שקורה לי לא פעם משום שאני לא זוכרת איפה חניתי אותו לילה לפני, ואז להיזכר ברגע ההוא שחניתי את הרכב, ולשנות כיוון.

אני ממש מנסה להיזכר, איפה חניתי את הרכב. אתמול הייתי כל היום בבית, בסטודיו.

שלשום חזרתי מאוחר אחרי חגיגת יומולדת, הייתה לי שקית ביד עם לחמניות שום שאמא שלי הכינה ונתנה לי. אני זוכרת שחשבתי שכדאי שאתעקש על חניה באפור, לא זוכרת כמה סיבובים עשיתי. זוכרת שהייתי כבר גמורה מעייפות. השקית עם הלחמניות שום הייתה לידי, במושב ליד הנהג. לצידה היה מונח המחשב הנייד. ידיי היו מלאות. ירד גשם וחששתי שארטב כי לא הייתי עם מטריה. הגשם נרגע בדיוק כשחניתי. רגע לאחר מכן התגבר הגשם, ממש איך שיצאתי מהאוטו.
נזכרתי!

אולי בעצם שינוי, הוא שיבה הביתה.

חכם סיני עתיק, גילה לי שהאמירה ‘לחזור בתשובה’ איננה מתכוונת לומר שלחזור בתשובה משמע להאמין באלוהים, אלא הכוונה במילה תשובה מקורה במילה לשוב.

וזה מצא חן בעיני, משום ש’לחזור בשאלה’ אין הכוונה להיות חילוני, אלא לא לדעת.

ומקום התשובה, קשור לשיבה של האדם אל עצמו, שכן בתוכו שוכן האלוהים, שם שוכנת הידיעה.

הרגע הזה שבו הזרע הוטמן באדמה, לאחר שהוכשרה להפריה, הוא הרגע שבו חלה נקודת מפנה.

מה שהיה הוא זיכרון רחוק של מה שעתיד לבוא, ואילו התפתחות הזרע הוא ההבטחה שבשינוי הזה ינבוט דבר מה חדש. ואין ידיעה לגבי טיב צמיחתו או לגבי פריחתו או הבשלתו, אלא כוונה ותקווה שעשיתי כמיטב יכולתי לספק את התנאים להתהוותו.

בעצם, מה שאני רוצה להמחיש קשור למקום ממנו מתחילים.

נראה לי שבשביל להתחיל, באמת להתחיל, כלומר להתחיל מבלי לסחוב אחריי גופה של עצמי עטופה תכריכים, אני צריכה להיות במקום שיודע את עצמו.

אני מתכוונת לומר, מקום שמכיר בעצמו כקיים, זאת אומרת, חי.

זאת אומרת, נושם.

פוסטים נוספים

תפריט