fbpx

ללכת לאיבוד

בדרך, אני לומדת לא פעם, שתזכורות ממש תורמות לי כשאני שוכחת.
אז התחלתי לכתוב לעצמי את סיפור חיי.
כל המשפטים המופיעים בגרייס אלו משפטים שכתבתי מתוך רשמיי מהמסעות הפנימיים שאני עוברת.

” אף על פי שמדי פעם
אני חוששת ללכת לאיבוד,
אין מקום יותר פורה ומלא מאיבוד.
איבוד הוא כל מה שאני. “

ללכת לאיבוד
אני לא בטוחה איפה אני נמצאת.
חשוך כאן ממש.
זהו חושך קטיפתי, שמזכיר את החושך שמקיף את היגואר השחור המגיח מתוך הרקע השחור שציירתי.
למקום הזה אני קוראת ‘איבוד’.
פעם תהיתי, אם הלכתי לאיבוד בנס ציונה וילדה אחרת הלכה לאיבוד בניו יורק, אנחנו נמצאות באותו מקום?
איבוד זה מקום שכולנו מגיעים אליו, אולי אף מספר פעמים לאורך החיים.
באיבוד אפשר לעמוד במקום ואפשר גם לעוף, אין באמת מישורים ואין לו סוף.
החוק היחיד באיבוד הוא שאין חוקים ולכן הוא ניטרלי.
איבוד הוא כל מה שאתה. ויחד עם זאת, פעמים רבות בני האדם מחכים שם מפוחדים או קופאים במקום בציפייה למישהו שיושיע אותם.
לאיבוד אין שער כניסה או דלת יציאה. הוא פתוח.
אתה יכול להיכנס ולצאת ממנו בכל שלב ורגע.
בקרב בני האדם לאיבוד יצא שם רע.
איבוד ידוע, כמקום מרתיע, מבהיל ואפילו מבעית.
משום מה, כשמגיעים לאיבוד, אנשים נבהלים ממראהו.
לאמיתו של  דבר, בעומק ליבם של בני האדם, קיימים כמיהות ואיחולים רבים להגיע אליו.
לאיבוד אי אפשר להגיע. כשמחפשים אותו, הוא לא נמצא.
איבוד בוחר אותך.
הוא בוחר אותך כשאתה לא דרוך.
איבוד הוא משכן הכל יכול.

פוסטים נוספים

תפריט